סמדר היקרה!
רציתי להודות לך על התהליך שעברת עם אמא.
שנפתחה איתך, סיפרה והעלתה זיכרונות.
היא נהנתה מכל רגע, חיכתה בקוצר רוח למפגשים איתך ועם זבולון. אתם מקסימים. הבת שלי, נהנתה מאוד לקרוא את סיפור חייה של סבתהּ. הספר ערוך היטב ומשולבת בו ההיסטוריה, וזה מקסים בעיניי. תודה על הכל.
אורנה נאווי
("ללכת לאור הזכרונות", בתיה כהן)
תודתי והערכתי נתונים לסמדר, שבילתה אִתי שעות רבות, בהן שטחתי את קורותיי משכבר הימים ועד היום. תודה על החשיבה המשותפת. העבודה עם סמדר היוותה חוויה נעימה עבורי ועוד יותר מכך עריכת החומר בצורה כה אינטליגנטית וסדורה. תבוא עליה הברכה על שהפכה את הסיפורים וההגיגים לספר כרוך וסדור.
צבי לוין
("אל ארץ הצבי", צבי לוין)
לא ברור איך פתאום הגעת אל אפרים, איך הוא מצא אותך, איך נמצא העיתוי הנכון. לא ברור מצד אחד, ומאידך ברור מאוד. מה שהיה צריך לקרות קרה.את נכנסת בתחילה בצעד קטן וחרישי ואחר כך בצעד גדול יותר לעומקו של הסיפור, למסכת המורכבת הזאת, שעליהם אמר זבולון, אישך, שליווה אותך לאורך כל הדרך, "שעליה עושים סרטים וכותבים ספרים". תוך כדי כך נוצר בינינו קשר. שלחתי לך חומרים, שוחחנו והרגשתי שהפכת להיות חלק מכל הסאגה הזאת. ידעת כל פסיק ופסיק בחייו של אפרים. אין אדם שחלף על בימת חייו ואת לא ידעת מי הוא. אין קשר שאת לא בקיאה בפיתוליו. אין רגשות שאינך מודעת אליהם. הפגנת רגישות אנושית בלתי רגילה כאשר נתקלת בחומרים רגישים. ובינתיים הפכנו גם להיות חברות, ונראה שאת יודעת עליי, עלינו, יותר משאנו יודעים על עצמנו.
נורית צדרבוים
("דרכו של זרעון", אפרים שטאובר)
פניתי אלייך, לאחר ששמעתי עליך ועל עבודתך. נענית מיד והגעת אליי לקריית-גת, כדי לשמוע את סיפורי ולעזור בכתיבתו. אני סיפרתי על חיי, על הוריי, על ילדותי וכל מה שעבר עליי בזמן מלחמת העולם השנייה. את הקשת וכתבת בצורה ברורה, בעברית יפה ובסגנון מתאים.
ידעת מה צריך להדגיש ועל מה אפשר לוותר, וכך יצא לאור ספר מושלם, יפה בצורתו ומעניין בתוכנו. ספר שמשמש כמזכרת לילדיי ולנכדיי, ממש כפי שבקשו. אני מודה לך מאוד סמדר, ולבעלך זבולון, על עזרתכם. היה נעים לשבת איתך ונוצר בינינו קשר חם, למרות שלא הכרנו קודם לכן.
חנה שטרנליכט
("הספר שלנו", חנה שטרנליכט)
את הגעת לביתי בבוקרו של אחד מימי השבוע, סיפרת לי שאת עוסקת בכתיבת סיפורי חיים, ואני התרגשתי מאוד. החיבור היה מיידי. איתך הרגשתי שאוכל לממש את החלום וכבר באותו יום יצאנו לדרך. במפגשים שבאו אח"כ, על כוס תה עם עלי לואיזה, הקשבת באמפטיה, בסבלנות.חשתי כמעיין המתגבר, נובע, שוטף ושוצף. את השכלת לנווט את הזרם, לעצור, לערבל, לסנן, לתבל, לחמם ולצנן על פי הצורך. אני נתתי לך לצלול לעמקי נשמתי להתחבר לרגשותיי ואת היטבת לתת להן את הביטוי המתאים. זכיתי!חיבור כזה אינו מובן מאליו. אמנם זכיתי להגשים חלום, אך גם פגשתי על הדרך אישה מדהימה עדינה ורגישה! סמדר הפכת לחלק מחיי! תודה! יחיאלה
יחיאלה זינו
("הגידה לי שאהבה נפשי", יחיאלה זינו)
ההקשבה, ההערות וההכוונה נעשו באווירה נעימה, חיוך ועניין. אווירה כזאת מושכת את לשון המספר יותר ויותר, ואז גם הסיפורים קולחים. וכל סיפור הוא כמו קרון ברכבת נוסעת, סוחב אחריו את הקרון הבא ואת תכולתו.
ל"מקשיבה" כמו סמדר, גם הידע והכישרון לדובב את המספר, להעלות מנבכי זכרונו אירועים ופרטים נידחים, פרשיות אבודות כאלה, שללא עזרתה היו נעלמות.
יעקב ניימן
בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה ותנ"ך, ותואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת חיפה.
נשואה לזבולון, אמא ל- 2 בנות, וסבתא גאה ל- 5 נכדים.
פרשה לגמלאות לאחר 25 שנה כמורה בתיכון, 10 שנים כמנחה בבתי ספר על-יסודיים באגף לחינוך התיישבותי, ו- 8 שנים כמרצה במכללת הגליל המערבי.
לפני כ- 14 שנה החליטה סמדר להתמקצע ככותבת ביוגרפיות ולשם כך למדה כתיבה יצירתית וכתיבת ביוגרפיות, בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה הפתוחה. כיום עוסקת סמדר בכתיבת סיפורי חיים, ביוגרפיות וספרי הנצחה.
נשוי לסמדר, אב ל- 2 בנות, וסב ל- 5 נכדים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב.
זבולון שימש כעורך "קשר עין", ירחון ארגון המורים העל-יסודיים (המופץ בכ- 80,000 עותקים), וכן כחבר בהנהלת ארגון המורים ומנהל אתר האינטרנט של ארגון המורים. כיום מבצע זבולון עריכה ספרותית, עריכה לשונית, עימוד, שיבוץ תמונות והכנה לדפוס של סיפורי החיים שכותבת סמדר.
זבולון מלווה את הסיפור בתהליך הוצאתו לאור לכדי ספר איכותי מרתק ומעוצב מעשי ידי אומן.
התחלה חדשה כמעט תמיד משלבת חוסר וודאות, תהיות ואפילו חששות במקביל להתרגשות, ציפייה ומוטיבציה חדשה לקום בבוקר. תחילתו של תהליך היזכרות, שיתוף ותיעוד סיפור חיים אינו שונה.
ניסיון רב עם מגוון של אנשים וסיפורים הביא אותנו לגבש תהליך מובנה בן 7 שלבים לתיעוד סיפורי חיים.
פגישת היכרות עם סמדר, תיאום ציפיות ומילוי שאלון אישי על התחנות החשובות בחיי ההורה.
והיום גם פגישות אונליין בזום
8-10 פגישות שאורכות כשעתיים אונליין בזום או פרונטליות (כשהמצב מאפשר), בהן סמדר מראיינת את ההורה, מכוונת, ממקדת ומקליטה.
סמדר מקשיבה להקלטות ומעבדת אותן לסיפור סוחף, מרגש, מתובל בפרטים על התקופה, מקומות, אנשים ואירועים
איסוף פרטי תיעוד מהתקופות הרלוונטיות שזבולון ישזור בהמשך לתוך הספר
ההורה מקבל את טיוטת הספר, משנה, מעיר, מוסיף או מוחק
מעצבים את הכריכה, ומעבירים לדפוס בהתאם לכמות העותקים הרצויה
מתכננים אירוע לכבוד השקת הספר? אולי לחלק עותקים באופן אישי לכל ילד/נכד?
יש מי שיהנה לקרוא בספר מודפס, ישנם כאלו שמעדיפים ספר דיגיטלי ויש משפחות שירצו את שניהם.
תהליך התיעוד והכתיבה זהה בכל אחת מהאפשרויות, אך הן נבדלות זו מזו בעלויות ההפקה, ההדפסה, הכריכה וכו'.
לקהל המבוגר נוח, קל ופשוט יותר לקרוא בספר מודפס.
ספר מודפס נוח לקריאה בצוותא. כשהוא נמצא על השולחן אצל ההורים בבית, הוא גם מזמין וגם זמין בכל מפגש משפחתי.
רוב המשפחות בוחרות ליהנות משני העולמות.
ספר מודפס בכריכה מהודרת, נוח להורים לדפדף ולקרוא בו בצוותא עם שאר בני המשפחה.
וספר דיגיטלי, שזמין עבור הילדים בטאבלט ובמחשב הנייד, ושניתן להעתיק ממנו מקטעים לאילן היוחסין או לעבודת השורשים.
אלו הגילאים האידיאליים לסגירת מעגל אחד ופתיחת מעגלים חדשים. המיקוד נעשה בתיעוד סיפורי חיים שקרו בטרם נולדו הילדים, קשרים, חוויות נעורים, צבא ועוד, שלעיתים מעולם לא ראו אור יום.
אצל רוב האנשים שפגשנו, סביב הפרישה לגמלאות, הזיכרון למאורעות העבר, כולל הנעורים והילדות, מתפקד היטב, וניתן לשלוף סיפורים שלמים, חוויות ואנקדוטות מרתקות. ככל שההורה מתבגר, צפויים אתגרים להיזכר. סמדר מתמודדת עם הקשיים הללו בטכניקות ושיטות שלמדה ופיתחה עם השנים.
העלאת הסיפורים ושיתופם משחזרים רגשות, והורים רבים "חוזרים לחיים" עם ניצוץ בעיניים רק מעצם ההיזכרות בחוויה או במאורע שמחזקים אצלם תחושות של גאווה, חיוניות, הצלחה ועוד.
החשש לרגשותיהם של ההורים מובן ומוכר לנו מאד. רצוי לזכור שמדובר בתהליך לא קצר (8-10 פגישות) שבמהלכו ההיכרות בין סמדר להורה מתרחבת, וההורה חושף ומשתף באופן עצמאי ובצורה חופשית בהתאם ליכולתו ורצונו.
לא פעם, המרחב הבטוח שנוצר בין ההורה לסמדר מאפשר שיחזור רגשי וסגירת מעגל.
בסיוע ובתמיכה רגשית של סמדר ההורה חווה תראפיה ואפילו סוג של ריפוי, מנקה מועקות ותחושות אשמה ישנות.
מהניסיון שלנו, ההתנהלות של ההורה עם בני משפחתו שונה מההתנהלות שלו עם אחרים. העובדה הזו כשלעצמה גרמה ללא מעט ילדים ונכדים להזמין אותנו, מתוך הבנה שההורה לא מעוניין לשתף את בני משפחתו בצורה ישירה, אך אין לו התנגדות לשתף אחרים.
נוכחנו לראות בכל פעם מחדש, כיצד האנרגיה מתגברת לאורך התהליך. הפגישה הראשונה יכולה להיות מעט מסוייגת, אך מרגע שהסיפורים מתחילים לראות אור, המוטיבציה עולה ואיתה הנמרצות, הניצוץ בעיניים ותחושת החיות והייעוד של ההורה. התהליך עצמו מהווה עבור ההורה חוויה מעוררת, אנרגטית ומלאת חיים.
יש לנו ביטחון מלא ועשרות מקרים דומים שהפתיעו אותנו, את בני המשפחה ואפילו את ההורים עצמם.
תהליך תיעוד סיפורי החיים של ההורים יחד עם הרגישות והניסיון של סמדר, מוביל את ההורים להכיר בערכם שלהם.
מתוך השאלות צפים ועולים סיפורי הצלחה, התמודדות, נחישות והתגברות על קשיים ומכשולים. עצם ההיזכרות בסיפורים, בילדות, בנעורים ובהתבגרות מעבירים את האדם המספר תהליך של ריפוי והשלמה, הערכה והוכרת תודה על חיים מלאי חוויות ועניין. ההורה המספר מתמלא בתחושה של זכות, גאווה ותחושת ערך עצמי.
מלאו את הפרטים ונחזור אליכם בהקדם עם מידע נוסף
Copyrighting by Uri Lahav. Copy-Brighter
Design by Liat Hazan Studio